אוננות – האם נחשב לחטא לפי הכתובים?




שאלה: אוננות – האם נחשב לחטא לפי הכתובים?

תשובה:
אין בכתובים התייחסות ספציפית לאוננות או הצהרה לכך אם אוננות נחשב לחטא או לא. העובדה שאין בכתובים התייחסות לאוננות אינה הופכת את זה בהכרח לפעילות נכונה. הכתובים אומרים לנו להימנע מכל מצב מיני שאפילו נראה כאילו לא מוסרי (אל האפסיים 5:3). אני לא יכול לראות כיצד אוננות יכולה לעבור מבחן. לפעמים דרך לבחון אם משהו הוא חטא או לא זה כשאנחנו גאים להגיד לאחרים מה שעשינו. אם זה משהו שיביך אותך או יבייש אותך שאחרים יגלו, זה כנראה חטא. עוד מבחן יעיל הנו לבקש מאלוהים בכנות ובמצפון ישר לברך את הפעילות המסוימת הזו לכבודו. אני לא חושב שאוננות יכולה לעמוד בדרישות למשהו שאנחנו יכולים להיות "גאים" בו או שאנחנו יכולים להודות לאלוהים עבורו.

הכתובים מלמדים אותנו, “לכן אם תאכלו או אם תשתו או כל אשר תעשו, את הכול עשו לכבוד אלוהים" (הראשונה אל הקורינתיים 10:31). אם יש מקום לספק אם משהו מרצה את אלוהים, אזי עדיף לוותר עליו. באופן ברור יש מקום לספק בקשר לפעילות של אוננות, “ואשר לו ספק באכלו, נאשם כי לא עשה מאמונה; וכל אשר נעשה מבלי אמונה חטא הוא" (אל הרומיים 14:23). אינני מוצא בכתובים תמיכה לכך שאוננות יכול להיחשב כדבר שמכבד את אלוהים. יותר מכך, אנו צריכים לזכור שגופנו וכן גם נשמתנו, שוחררו מהחטא ושייכים כעת לאלוהים. “או הלא ידעתם כי גופכם הוא היכל רוח הקודש השוכן בקרבכם, אשר קבלתם מאת האלוהים וכי לא לעצמכם אתם? כי מבחיר נקניתם; על כן כבדו את האלוהים בגופכם וברוחכם אשר לאלוהים המה" (הראשונה אל הקורינתיים 19,20: 6). לאמת נפלאה זו צריכה להיות השפעה על מה שאנחנו עושים או לאן שאנחנו הולכים עם גופנו. לאור עקרונות אלה, אומר באופן מוחלט שאוננות נחשב לחטא לפי הכתובים. אני לא מאמין שאוננות מרצה את אלוהים, הימנע מהופעה של חוסר מוסריות, ועבור את המבחן בכך שתוכיח שלאלוהים יש גם בעלות על גופנו.



חזור לעמוד הבית בעברית



אוננות – האם נחשב לחטא לפי הכתובים?