כיצד הורה משיחי צריך לפעול כאשר יש לו "בן אובד" (או בת)?




שאלה: כיצד הורה משיחי צריך לפעול כאשר יש לו "בן אובד" (או בת)?

תשובה:
קיים עומק בסיפור הבן האובד (לוקס 11-32: 15) ישנם בסיפור מספר עקרונות אשר הורים מאמינים יכולים להשתמש בהם על מנת להגיב או להתמודד עם ילדים אשר הולכים בדרך ההפוכה ממה שהם גידלו אותם. אנו צריכים לזכור שכאשר בן או בת מגיעים "לבגרות" הם לא נמצאים יותר תחת סמכותם של ההורים.

בסיפור הבן האובד, לוקח הבן את רכושו, הולך לארץ רחוקה ומבזבז את כולו. במקרה שילד לא נולד מחדש והפך למאמין, זה רק טבעי שהוא יפעל בצורה כזו. במקרה של ילד אשר בשלב מסוים בחייו החליט החלטה ברורה ללכת אחרי ישוע, אנו קוראים לו "אובד." המושג "אובד" אינו מופיע בסיפור זה. משמעות מושג זה הינה, "בזבזן או פועל בצורה פזיזה ופזרנית או אדם אשר בזבז את כל מקורות המחיה שלו." לפיכך, מושג זה מתאר את הבן בלוקס 15. כמו כן, גם מתואר ילד אשר עוזב את הבית, לוקח את הירושה אשר הוריו השקיעו בו בכל השנים שטיפחו, לימדו, אהבו ודאגו ואשר נעזבו כאשר הילד מורד נגד הוריו ונגד סמכותם. ילד זה פונה אל העולם ומבזבז את כל הירושה ודוחה את הערכים של הוריו.

שימו לב כי ההורה בסיפור אינו עוצר בעד הילד מלעזוב. ההורה גם אינו הולך אחרי ילדו ומנסה להגן עליו מעצמו. ההורה אינו מתערב בבחירות ובהחלטות שהילד עושה. אלא, ההורה נשאר בבית ומתפלל במסירות וכאשר הילד פונה חזרה מדרכיו ההורה מחכה ומצפה לילד גם אם פנה "רחוק מאוד" מהדרך והוא פוגש אותו.

העקרונות כאן הינם; כאשר בנים ובנות בוחרים ללכת בדרך שאנו יודעים שתביא לתוצאות קשות, על ההורים לוותר ולהרשות להם לעזוב. ההורה אינו הולך אחרי ילדו ואינו מתערב עם התוצאות שיבואו. על ההורה להישאר בבית, להתפלל בדבקות ולצפות לסימנים של חזרה בתשובה ושינוי כיוון מצד הילד. עד שצעד זה מגיע ההורה אינו צריך להתערב במעשי בנו או להיות חטטן (הראשונה לפטרוס 4:15).

כאשר הילד מגיע "לבגרות" הם נתונים רק לסמכות של אלוהים (אל הרומיים 1-7: 13). כהורים עלינו לעמוד לצידם של ילדינו כאשר בננו או בנותינו צועדים לכיוון אלוהים. אלוהים משתמש בסבל שהילד הביא על עצמו על מנת להביא אותו להבנה ולהכרה בו, זוהי האחריות של הפרט להגיב בהתאם. כהורים איננו יכולים להושיע את ילדינו, רק אלוהים יכול לעשות זאת. אנו צריכים בצייתנות לתת לאלוהים לטפח אותם כאשר ניתנת לנו ההזדמנות (אל האפסיים 6:4) ואז להרשות להם להחליט בעצמם. עד אז, אנו מביטים ומתפללים ומשאירים את העניין בידיו של אלוהים. זהו בודאי תהליך כואב אולם כאשר הוא נעשה דרך נקודת השקפה אלוהית יביא שכר של שלום בלב. אנו לא יכולים לשפוט את ילדינו, רק אלוהים יכול. בזה יש לנו נחמה גדולה, "...השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית 18:25).



חזור לעמוד הבית בעברית



כיצד הורה משיחי צריך לפעול כאשר יש לו "בן אובד" (או בת)?