מה אומרים כתבי הקודש על מציאת תכלית החיים?




שאלה: מה אומרים כתבי הקודש על מציאת תכלית החיים?

תשובה:
כתבי הקודש מאוד ברורים בקשר למה שתכלית החיים צריכה להיות!

תכלית החיים עפ"י דמויות בכתבי הקודש:

שלמה: לאחר שדיבר על הבל החיים כאשר חיים כאילו שכל מה שיש לעולם הזה להציע זה כל מה שיש, שלמה מסכם את הערות שלו בקהלת: "סוף דבר, הכול נשמע: את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם: כי את כל מעשה האלוהים יבוא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע" (קהלת 13-14: 12). שלמה אומר שתכלית החיים הינה לכבד את אלוהים במחשבותינו ובחיינו ע"י שמירת מצוותיו, כי יום אחד נעמוד לפניו למשפט.

דוד: שלא כמו אלה שחלקם נמצא בחיים, דוד מביט אל הסיפוק בזמן שיבוא אחר כך. הוא אומר, "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך" (תהילים 17:15). עבור דוד הסיפוק המלא יבוא ביום שבו הוא יתעורר (בחיים הבאים) כשהוא מביט בפניו של אלוהים (התחברות איתו) ויהיה דומה לו (הראשונה ליוחנן 3:2).

אסף: בתהילים 73, אסף מדבר על כיצד הוא פותה לקנא ברשעים אשר נראה שאין להם דאגה וכי הם בונים את הצלחתם על גבם של אלה אשר אותם הם מנצלים, אולם אז הוא מתייחס לסופם. ואז בניגוד למה שהם חיפשו בחייהם הוא מצהיר בפס' 25 מה שהיה חשוב עבורו: "מה לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ." עבורו הקשר עם אלוהים הנו מעל כל דבר אחר בחיים.

שאול השליח: השליח שאול מדבר על מה שהוא השיג לפני שהוא פגש את המשיח שקם לתחייה ואיך כל מה שפעם היה לו או שהוא השיג (במיוחד מבחינה דתית) הפך להיות ללא כל ערך עבורו כעת כשהוא משווה זו לסגולה שבהכרת ישוע המשיח, אפילו אם זה כולל סבל או אובדן. באל הפיליפים 9-10: 3, הוא אומר כי מה שהוא רצה היה "ולא תהיה לי צדקתי מתוך התורה כי אם באמונת המשיח והצדקה הבאה מאת האלוהים באמונה. לדעת אותו ואת גבורת תחייתו והתחברות עינוייו ולהדמות למותו." שוב, עבור שאול מה שהיה החשוב ביותר היה להכיר את ישוע המשיח ולהיות מלא בחסד ממנו על ידי האמונה במשיח, ולחיות בהתחברות איתו גם בסבל (השנייה לטימותיאוס 3:12). באופן אולטימטיבי הוא מצפה לזמן שהוא ייטול חלק "בתחיית המתים."

תכלית החיים כפי שמוצהרת בהתגלות:

הספר האחרון בכתבי הקודש, הנו ספר התגלות אשר מדבר על מה שיקרה בסוף העיתים כפי שאנו מכירים. לאחר שובו של המשיח ולאחר ששלטון 1000 השנים שלו על הארץ יגיע אל קיצו, אלה שלא נושעו יקומו לתחייה, ישפטו על מעשיהם ויושלכו לאגם האש הנצחי (התגלות 20). השמים והארץ כפי שאנו מכירים יהרסו ושמים וארץ חדשים יבראו ויהיו נצחיים. שוב, כמו בגן העדן בבראשית, בני האדם שוב ישכנו ביחד עם אלוהים והוא ישכון עימם (התגלות 21:3); כל שארית הקללה (על הארץ בגלל חטאם של בני האדם) תוסר (צער, מחלה, מוות, כאב) (התגלות 21:4). אלוהים אמר כי אלה אשר יתגברו ירשו את הכול, הוא יהיה אלוהיהם והם יהיו בניו. בכך כפי שהוא התחיל בבראשית, כל בני האדם שנושעו יחיו בהתחברות עם אלוהים ויהיו נטולי חטא (גם פנימי וגם חיצוני) וקללתו בעולם מושלם עם לבבות מושלמים כמו של המשיח (הראשונה ליוחנן 2-3: 3).

תכלית החיים כפי שמתוארת ע"י ישוע המשיח:

אלוהים ברא את האדם מתחילה על מנת שיכול להנות מ: 1) התחברות איתו, 2) קשרים עם אחרים, 3) עבודה ו4) שליטה על הארץ. אולם האדם נפל לחטא, ההתחברות עם אלוהים נפגמה, הקשרים עם אחרים הפכו להיות קשים, ולעבודה תמיד יש את החסרונות, האדם נאבק על מנת לשמור על שלטונו בטבע בין אם בשליטה על מזג האוויר או על העשב בשדה או בגינה. בשמים ובארץ החדשים, האדם יהיה מעורב שוב בכל הדברים האלה והמצב ישוקם לקדמותו המושלמת. אולם כיצד מישהו הופך להיות לחלק מהקבוצה אשר תגיע אל השמים והארץ החדשים? ומה אנחנו צריכים לעשות כעת? האם יש משמעות בחיים הבאים כאשר החטא והקללה יוסרו? ישוע המשיח, בן אלוהים, עזב את ביתו בשמים, הפך לאדם מושלם בעוד שעדיין היה אלוהים בעצמו, ובא אל הארץ על מנת לשלם את המחיר עבור חיינו הנצחיים וגם לתת משמעות לחיים אלה. החטא שלנו שהפריד את בני האדם מאלוהים הביא עלינו גם קללה, במתי 1:21 נאמר כי ישוע בא על מנת "להושיע את עמו מעוונותיהם."

תכלית החיים תלויה במוצאו של האדם:

אם אנחנו תוצאה של תאונה קוסמית (אבולוציה), אז אנחנו בפשטות רק צורת חיים ביולוגית משוכללת אשר הצליחה להגיע להכרה עצמית. אנו מיואשים מכך שאין מטרה נעלה לחיים חוץ מאשר הישרדות והמשך לזן עד לתאונה הקוסמית הבאה אשר תיקח את צורת החיים שלנו לרמה אחת גבוהה יותר. אולם, אנו לא תוצאה של תאונה קוסמית. ישנם מס' מדענים אשר מאמתים את העובדה כי מקרו-אבולוציה (הטרנספורמציה ממין אחד למין שונה) הינו דבר מגוחך. האבולוציה נקראת בצורה מסולפת "מדע" כאשר בעצם אי אפשר לחזור עליה או לשמר אותה אלא לקבל אותה ע"י אמונה כפי שיש לקבל את הבריאה המקראית.

ככל שאנו ממשיכים ללמוד יותר על מיקרוביולוגיה, אנו לומדים כי ההסתברות ליצור אפילו את מולקולות החלבון עבור חיים אינה סבירה אפילו אם יינתנו טריליון שנים לאפשרות של קומבינציה נכונה להיווצרות חומצה אמינית. גם המאובנים אינם מספקים תמיכה לתיאוריה האבולוציונית. במילותיו של מי שדוגל בתורת האבולוציה, יש בוודאי מספרים רבים של מעברי צורות חיים אשר עדיין לא נמצאו. מה שהמאובן כן מראה מתאים למה שיש לספר בראשית פרק ראשון אשר מצהיר כי מספר רב של יצורים הופיעו באותו הזמן ורובם של יצורים אלה קיימים גם כיום. שינויים בציפורים או עש אשר נחזו במאה הקודמת ומצוינים כמי שתומכים במעורבות אבולוציונית לשינוי בזנים (מיקרו- אבולוציה), אינם מוזכרים בכתובים וגם אינם נשללים ע"י תומכי הבריאה. כמו כן, ככל שאנו לומדים יותר על מה שנקרא תא פשוט אנו מוצאים שוב את מה שהיה מוצהר כל הזמן בבראשית פרק אחד: כי החיים הם תוצאה של ידע עצום של המעצב והבורא. כיוון שאנו לא תאונה קוסמית אלה במקום נבראנו ע"י אלוהים, אם יש מטרה לחיים, אלוהים כבר גילה לנו את המטרה.



חזור לעמוד הבית בעברית



מה אומרים כתבי הקודש על מציאת תכלית החיים?