שאלה
אמת מוחלטת – יש דבר כזה?
תשובה
כדי שנוכל להבין אם יש בכלל דבר כזה – אמת מוחלטת, או אמת אבסולוטית – אנחנו צריכים לצאת לדרך בהגדרת המושג "אמת". ההגדרה המילונית למילה אמת היא: "דבר נכון ונאמן; יחס של התאמה בין טענות; מוסריוּת, צֶדק; קבלת מוסכמות לעובדה או למציאות; הצהרה שמוכחת או מקובלת כאמת; מציאות או ממשות". יש אנשים כיום שיאמרו שאין מציאות אמיתית, אלא רק תפיסות ודעות. מאידך, אחרים יטענו שצריך שתהיה מציאות אבסולוטית או אמת מוחלטת. כפועל יוצא מכך, באשר לשאלה אם יש כזה דבר כמו אמת מוחלטת, ניתן לראות שתי השקפות מנוגדות לחלוטין.
השקפה אחת טוענת שאין דבר אבסולוטי כלשהו שמגדיר מציאות. חסידי אסכולה זו מאמינים שכל דבר הוא יחסי, ואין מציאות ממשית. כפועל יוצא מכך, בשורה התחתונה אין משמעות כלשהי להחלטה אם פעולה מסויימת היא חיובית או שלילית, נכונה או לא נכונה. השקפה זו, ביסודו של דבר, היא "אתיקה יחסית". אין נכון או לא נכון, ולפיכך מה שמרגיש נכון באותו הזמן הוא הנכון. מן הסתם, אתיקה שכזו מובילה למנטליות וצורת חיים לפיה אדם פועל בהתאם ל"מה שמרגיש טוב באותו הרגע", וההשפעה שלה על החברה והפרט היא הרסנית.
מאידך, האסכולה ההפוכה מאמינה בכך שיש באמת מציאות אבסולוטית או סטנדרטים שמגדירים מהי האמת ומה לא. לפיכך, אפשר לקבוע אם מעשיו של אדם הם נאותים, אם לאו, ואם הם מתאימים לסטנדרטים האבסולוטיים. אתה יכול לדמיין לעצמך את התוהו ובוהו שהיה שורר בעולמנו לו לא הייתה אבסולוטיות, או מציאות מוחלטת? קח לדוגמה את חוק המשיכה. אם חוק המשיכה לא היה אבסולוטי, פעם אחת היית מתחיל לצעוד וק"מ מאוחר יותר מוצא את עצמך בשמים; ובפעם הבאה לא היית מסוגל להזיז את גופך בכלל. או, חשוב על הבלבול התהומי ומה שהיה קורה אם למספרים לא היה יותר ערך אבסולוטי. לדוגמה, אם 2+2 לא תמיד היה שווה לארבע. אם לא הייתה אמת אבסולוטית, העולם היא נמצא במצב של תוהו ובוהו. לא היו חוקי מדע, לא היו חוקי פיזיקה, לא הייתה משמעות לשום דבר ולא היו סטנדרטים ברי מדידה, לא היה נכון ולא נכון. איזה בלגאן היה שורר בעולם. אבל תודה לאל שיש אמת אבסולוטית שאפשר למצוא ולהבין אותה.
ההצהרה שאין אמת אבסולוטית היא נטולת כל הגיון. ובכל זאת, היום, אנשים רבים מאמצים תרבות יחסית שדוחה מיסודה כל סוג של אמת אבסולוטית. שאלה טובה שאפשר לשאול אנשים שגורסים "שאין אמת אבסולוטית" היא: "האם אתה בטוח בזה לחלוטין?" הצהרה שכזו היא חסרת כל הגיון, שכן מיסודה היא הצהרה אבסולוטית שדוחה בעצמה את קיומה של האבסולוטיות. ביסודו של דבר זה כמו לומר שהעובדה שאין אמת אבסולוטית היא האמת האבסולוטית היחידה.
קיימות מספר בעיות לוגיות שניצבות בפני מי שמאמין שאין אמת אבסולוטית או מוחלטת. הבעיה הראשונה היא של סתירה עצמית, כפי שמשקפת השאלה שהוצגה לעיל ובעובדה שאלה שמתעקשים שאין אבסולוטיות בעצם מאמינים בעצמם באבסולוטיות. הם בטוחים באופן אבסולוטי שאין שום דבר אבסולוטי. זוהי סתירה עצמית. ההצהרה שאין אבסולוטיות כשלעצמה סותרת את מה שהם אומרים שהם מאמינים בו!
הבעיה השנייה שנובעת מהכחשת קיומה של אמת אבסולוטית ומוחלטת היא העובדה שלכל בני האדם יש ידע מוגבל. כבני אדם בעלי חשיבה מוגבלת, אנחנו לא יכולים באופן הגיוני לצאת בהצהרות אבסולוטיות שליליות. לדוגמה, אדם אינו יכול באופן הגיוני לומר "אין אלוהים" (למרות שזה מה שרבים אכן אומרים), שכן בכדי לטעון טענה שכזו עליו להיות בעל ידע אבסולוטי של היקום כולו מראשיתו ועד סופו. כשאנשים אומרים שאין אלוהים או שאין אמת אבסולוטית (שהם ביסודם אותו הדבר), באופן רציונאלי והגיוני, לכל היותר הם יכולים לומר ש"עם הידע המוגבל שיש לי, אני לא מאמין שיש אלוהים", או "עם הידע המוגבל שנתון בידי, אני לא מאמין שיש דבר שהוא אמת אבסולוטית".
בעיה נוספת נסובה סביב העובדה שהתכחשות לקיומה של אמת מוחלטת עומדת בניגוד מוחלט למה שאנחנו, כבני אדם, מכירים כנכון תודות למצפון שלנו, לנסיונות שאנו חווים ולמה שאנחנו רואים במציאות. אם אין כזה דבר כמו אמת אבסולוטית, הרי שאין שום דבר שהוא ביסודו נכון או לא נכון לגבי שום דבר. מה שאולי "נכון בשבילך" לא בהכרח "נכון בשבילי". למרות שכלפי חוץ סוג כזה של יחסיות אולי נראה קורץ מאוד, בשורה התחתונה חשיבה שכזו יכולה להוביל מהר מאוד לכאוס ואסון. נניח לרגע שבאמת אין אמת אבסולוטית וכל דבר הוא יחסי (בלי סטנדרטים מכל סוג שהוא). מה שיקרה במקרה שכזה הוא שכל אדם באשר הוא יקבע לעצמו את מערכת החוקים על פי יחיה וינהג בהתאם למה שהוא רואה לנכון. הבעיות תתחלנה להתעורר כשתחושותיו של אדם אחד באשר למה שנכון וראוי, תתנגשנה עם אלו של זולתו. כך לדוגמה, מה אם מבחינתי זה נכון וראוי להתעלם מלהענות לרמזורים, גם כשהאור הוא אדום? התנהגות שכזו תהווה סכנה לחיי שלי, כמו גם לחייהם של אחרים. או, אולי אני חושב שזה נכון לגנוב ממך, ואילו אתה חושב שזה לא. בה במידה, אדם יכול להחליט שלרצוח אנשים זה בסדר ולפיכך יבקש להרוג את כל מי שנמצא בקרבתו.
אם לא היו סטנדרטים אבסולוטיים, או אמת אבסולוטית ודברים היו יחסיים, אזי הרג המוני, היה מקובל בדיוק כמו הקריאה שלא להרוג אף אחד. גניבה היתה מקובלת כמו איסור גניבה. אכזריות היתה שוות ערך לחוסר אכזריות. התוצאות שהכחשת קיומה של אמת אבסולוטית יכולות להוביל אליהן הן הרות אסון. אם אין כזה דבר כמו אמת אבסולוטית, אף אחד לא יכול באמת לומר לאחר "זה מה שעליך לעשות" או "אסור לך לעשות את זה". אם אין אמת אבסולוטית, אפילו הממשל אינו יכול או אף צריך לכפות חוקים על החברה. אתה רואה את הבעייתיות שיש בטענה שכזו? אם אין אמת מוחלטת, התוצאה היא תוהו ובוהו מוחלט כשכל אדם עושה ככל העולה על דעת רוחו. אם אין אמת אבסולוטית, אין סטנדרטים שקובעים מה ראוי ומה שגוי אליהם כולם צריכים לשעות, מה שמוביל לכך שאנחנו לא יכולים אף פעם להיות בטוחים לגבי דבר כלשהו. אנשים חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם – רצח, אונס, גניבה, שקר, רמאות וכדומה, שכן אף אחד לא יכול לטעון שהדברים האלה אינם ראויים. לא תהיה ממשלה, לא יהיו חוקים ולא יהיה צדק, כי אף אחד לא יוכל לטעון שלרוב יש את הזכות לאכוף סטנדרטים על המיעוט. עולם ללא אבסולוטיות הוא הדבר הנורא ביותר שאפשר להעלות על הדמיון.
לפעמים אנחנו שומעים ביטויים כמו "אולי זו האמת, אבל זו לא האמת בשבילי". לתומכי הטענה שאין אמת אבסולוטית, האמת נראית כמו משהו שאינו אלא העדפה אישית או תפיסה, ולפיכך הוא אינו משתרע מעבר לגבולותיו של האדם. אי לכך, אין תשובה סופית באשר למשמעות החיים ואין מקום לתקווה עבור כל סוג של חיים לאחר המוות. סוג זה של יחסיות מוביל גם לבלבול דתי, שכן אם אין דת שהיא נכונה, הרי שאין דרך ליחסים נכונים עם אלוהים. כל הדתות לפיכך הן כוזבות שכן הן מצהירות, מלמדות או מאמינות בסוג מסוים של חיים אחרי המוות, איזשהו סוג של אמת אבסולוטית. מסיבה זו בדיוק אפשר למצוא מי שמאמינים שיש ריבוי דתות שלמרות שהן מנוגדות לחלוטין זו לזו יכולות בה במידה להיות "אמת" למרות שכל אחת מהן מצהירהעל כך שהיא הדרך היחידה לשמים או שהן מלמדות "אמיתות" נוגדות. אנשים שאינם מאמינים בקיומה של אמת אבסולוטית מתעלמים מהצהרות אלה ומאמצים מעין סובלנות חובקת שגורסת שכל הדתות שוות וכולן מובילות לגן העדן. זו גם בדיוק הסיבה לכך שאנשים מאמצים את השקפת העולם שמתנגדת נחרצות לעמדתם של המאמינים המשיחיים שמאמינים לכתבי הקודש שאומרים באופן שאינו משתמע לשתי פנים שישוע הוא "הדרך האמת והחיים", ורואים בכך הכרזה חד משמעית של האמת שזו היא הדרך היחידה לגן העדן (יוחנן י"ד 6).
ובכל זאת, למרות העובדה שהתכחשות לקיומה של אמת אבסולוטית היא לא הגיונית או רציונאלית, ההשקפה שגורסת ש"הכול יחסי" הפכה לאחת מהסיסמאות של הדור הנוכחי. ברוב העולם המערבי, המונים דחו את האפשרות שיש בכלל כזה דבר כמו אמת אבסולוטית, מה שהוביל להתפתחות של מה שרבים רואים כחברה פוסט-מודרנית שמתייחסת לכל הערכים, האמונות, צורות החיים והצהרות האמת כשווי ערך. כתוצאה מכך, מי שאוחזים בסטנדרטים אבסולוטיים או מאמינים שיש הבדל בין נכון ולא נכון נחשבים חסרי סובלנות ובאופן תדיר זוכים לגינוי, לעג וביקורת.
הסובלנות הפכה למעשה ליסוד העיקרי עליו מושתת החברה הפוסט-מודרנית, היסוד האבסולוטי היחיד. כפועל יוצא מכך קיים רק רֶשָע אחד בלבד, זה של חוסר הסובלנות. במילים אחרות, מה שקורה הוא שכל שיטת דת או אמונה אינדיבידואלית שתומכת בצורה כזו או אחרת בדוגמטיות – ובמיוחד בקיומה של אמת אבסולוטית – מואשמת בחוסר סובלנות. החברה היחסית פשוט לא מוכנה לקבל את אלה שמאמינים באבסולוטיות. חסידי האסכולה שמתכחשים לקיומה של אמת מוחלטת אומרים לעיתים קרובות שאתה יכול להאמין במה שאתה רוצה, כל עוד אתה לא מנסה לכפות את אמונתך על אחרים. אבל למעשה השקפה זו כשלעצמה היא אמונה באשר למה שנכון או לא נכון עבור האוחזים בהשקפה זו, והם עצמם בהחלט מנסים לכפות את השקפתם שלהם על אחרים. הם פשוט צבועים. הם כוננו סטנדרטים של התנהגות שהם מתעקשים שאחרים ינהגו על פיהם – כשהם עצמם למעשה מפרים את הדבר היחיד שהם טוענים שהם דוגלים בו.
השאלה המתבקשת היא מדוע אלה שמקדמים סובלנות כל כך חסרי סבלנות כלפי אנשים שמאמינים בקיומה של אמת אבסולוטית? ומדוע אנשים מוכנים בקלות ראש כל כך לאמץ את שיטת האמונה שמאיימת להרוס את המרקם החברתי על ידי חוסר הגיון מוחלט? הסיבה הפשוטה היא שאנשים לא רוצים לתת דין וחשבון על מעשיהם. אם קיימת אמת אבסולוטית אז ישנם סטנדרטים אבסולוטיים של מה נכון ומה לא, ואנחנו צריכים לתת דין וחשבון לסטנדרטים האלה. האחריות הזו היא הדבר ממנו האנשים רוצים להתנער בדחייתם את האמת האבסולוטית.
ההתכחשות לקיומה של אמת מוחלטת והיחסיות התרבותית שנובעים כתוצאה מכך הם התפתחות הגיונית בקרב חברה שמאמצת את תיאורית האבולוציה כהסבר לחיים. אם האמת אכן עם תיאוריית האבולוציה, אזי אין שום משמעות לחיים, אין לנו מטרה, ולא יכולה להיות אמת מוחלטת באשר למה נכון ומה לא. האדם, אם כן, חופשי לחיות את חייו ככל העולה על רוחו והוא לא צריך לתת דין וחשבון על מעשיו לאף אחד. ובכל זאת, לא משנה כמה אנשים חוטאים רוצים להתכחש לקיומו של אלוהים ולקיומה של האמת האבסולוטית שלו, הם עדיין יעמדו יום אחד בפניו למשפט. בכתובים נאמר מפורשות: "ואמנם זעם אלוהים נגלה מן השמים על כל עוולתם ורשעתם של בני אדם המעכבים ברשעתם את האמת; כי מה שנודע על אלוהים גלוי בקרבם, שהרי אלוהים גילה להם. הלא עצמותו הנעלמת, היא כוחו הנצחי ואלוהותו, נראית בברור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים שנבראו. לכן אין להם במה להצטדק, שהרי למרות שיודעים הם את אלוהים לא כיבדו אותו כראוי לאלוהים, אף לא הודו לו, אלא נתפסו למחשבת הבל ונטמטם ליבם האווילי. הם התיימרו להיות חכמים, אך נהיו לכסילים" (אל הרומים א' 22-18).
שאלה נוספת שעלינו לשאול את עצמנו היא האם קיימת הוכחה כלשהי לקיומה של אמת אבסולוטית? אם ניקח את השאלה הזו בכובד ראש, מהר מאוד מתחוור שאכן ישנן הוכחות אשר מצביעות על קיומה של אמת אבסולוטית. את ההוכחה הראשונה לקיומה של אמת אבסולוטית אנחנו מוצאים בתוך עצמנו – במצפון שלנו. המצפון שלנו אומר לנו שהעולם צריך להתנהל "בצורה מסוימת", שישנם דברים "נכונים" ויש דברים "שאינם נכונים". זה מה שעוזר לנו להבין שיש משהו לא נכון בסבל, רעב, אונס, כאב ורשע. זה הופך אותנו מודעים לאהבה, נדיבות, רחמים ושלום, שהם דברים חיוביים שעלינו לשאוף אליהם. כתבי הקודש מתארים את תפקידו של המצפון האנושי, כנאמר, "גויים שאין להם תורה והם מקיימים את דברי התורה כדבר מובן מאליו, הם תורה לעצמם אף שאין להם תורה. הם מראים שפועל התורה כתוב בליבם, שכן מצפונם מעיד בהם ומחשבותיהם מחייבות או מזכות אותם - ביום שישפוט אלוהים את תעלומות בני אדם על ידי ישוע המשיח, כדבר בשורתי" (אל הרומים ב' 16-14).
את ההוכחה השנייה לקיומה של אמת אבסולוטית אנחנו מוצאים בעולם המדע. המדע ביסודו של דבר, הוא הרדיפה לידע. מדע הוא הלימוד של מה שאנחנו יודעים והמרדף לדעת יותר. אי לכך, כל מחקרי המדע צריכים מעצם הגדרתם להתבסס על האמונה שישנה מציאות אובייקטיבית בעולם. ללא אבסולוטיות, איזו משמעות תהיה ללימוד המדעי? איך נוכל לדעת שהממצאים שנמצאו הם אכן האמת לאמיתה? חוק המדע מבוסס על וודאות קיומה של אמת אבסולוטית.
את ההוכחה השלישית לקיומה של האמת האבסולוטית אנחנו מוצאים בקיומה של הדת. כל דתות העולם מנסות לספק משמעות והגדרה לחיים. הן נוסדו מעצם העובדה שהאדם מתאווה לדבר מה שהוא מעבר לקיום פשוט גרידא. מאחורי כל דת קיימת האמונה הבסיסית שיש לחיים יותר מאשר רק הקיום הפיזי אותו אנחנו מכירים כעת. דרך הדת, אנשים מביטים בביטחון ותקווה אל העתיד, לסליחה על חטאיהם, לשלום בזמן הסערה ואל התשובות לשאלות העמוקות ביותר שלנו. הדת היא ההוכחה לכך שהאדם הוא יותר מסתם חיה מפותחת. היא ההוכחה לקיומה של תכלית נעלה יותר, והעובדה שאכן קיים בורא שברא את העולם לתכלית ומטרה. בורא זה הופך להיות הסטנדרט בהתאם לו נמדדת האמת האבסולוטית, והסמכות שלו היא שנותנת בסיס ותוקף לאמת הזו.
לשמחתנו יש בורא כזה והוא גילה לא רק את עצמו אלא גם את האמת שלו דרך דברו, כתבי הקודש. אם אנחנו רוצים להכיר את האמת האבסולוטית והמוחלטת, הדרך היחידה לעשות את זה היא דרך מערכת יחסים אישית עם האחד שהצהיר על עצמו "כאמת" – עם ישוע המשיח שאמר, "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי" (יוחנן י"ד 6). העובדה שאמת אבסולוטית אכן קיימת מצביעה על האמת שיש אלוהים ריבון שברא את השמים והארץ וגילה את עצמו אלינו, בכדי שאנחנו נכיר אותו באופן אישי דרך בנו ישוע המשיח.
English
אמת מוחלטת – יש דבר כזה?
