שאלה
כיצד ומתי נערכה הקאנוניזציה של כתבי הקודש?
תשובה
הכוונה במושג "קאנון" היא לספרים שזכו למעמד של קדושה ונכללים בכתבי הקודש כפי שאנחנו מכירים אותם היום. הקושי בקביעת הקאנון המקראי נובע מכך שהכתובים עצמם אינם מכילים רשימה שמונה את הספרים שעלינו לקדש ולראותם כחיבורים שנכתבו בהשראת אלוהים. קביעת הקאנון היתה תהליך שיצא לדרך תחת ידם של רבנים ותלמידי חכמים ונמשך מאוחר יותר בידי המאמינים הראשונים בישוע. בשורה התחתונה, אלוהים הוא שקבע אילו ספרים ישתייכו לקאנון. כל ספר מספרי הכתובים השתייך לקאנון המקראי מהרגע שאלוהים השרה את כתיבתו. אלוהים פשוט כיוון את יד המאמינים בו להחליט אילו מהספרים עליהם לכלול בכתבי הקודש.
בהשוואה לברית החדשה, כמעט ולא היתה מחלוקת כלשהי בשאלה אילו מספרי התנ"ך יקודשו ויהפכו לחלק מן הקאנון המקודש. בני ישראל זיהו את שליחיו של אלוהים וקיבלו את כתבי התנ"ך כדבר אלוהים שנכתב בהשראתו. כן, בהחלט היו גם כמה ויכוחים באשר לקידוש ספרים מסויימים. עם זאת, כבר בשנת 250 לספירה היתה הסכמה אוניברסלית באשר לספרים שקודשו ונכללו בתנ"ך. הסוגיה היחידה שטרם נפתרה הייתה בשאלת הספרים החיצוניים, וחלק מהוויכוחים בנושא נמשכים עד היום. מרבית החוקרים היהודים רואים בספרים החיצוניים מסמך היסטורי ודתי רב תועלת, אך לא במידה שמשתווה לכתבי הקודש.
באשר לברית החדשה, תהליך ההכרה והאיסוף החל במאות הראשונות של קיומה של הקהילה המשיחית. כבר בשלב מוקדם מאוד כמה מהספרים בברית החדשה אושרו כחלק מהקאנון. שאול התייחס לכתביו של לוקס כמהימנים ובעלי סמכות שמשתווה לזו של התנ"ך (הראשונה לטימותיאוס ה' 18; ראה גם דברים כ"ה 4 ולוקס י' 7). שמעון כיפא הכיר בכתביו של שאול כחלק מהכתובים (השנייה לפטרוס ג' 16-15). כמה מכתבי הברית החדשה היו נפוצים בקרב הקהילות (אל הקולוסים ד' 16; הראשונה אל התסלוניקים ה' 27). קלמנס מרומא (האפיפיור הרביעי, ידוע גם בכינוי קלמנס הראשון, שנת 95 לספירה) הזכיר לפחות שמונה מספרי הברית החדשה. איגנטיוס מאנטיוכיה מציין שבעה ספרים (115 לספירה). פוליקרפוס, תלמידו של יוחנן השליח מונה חמישה עשר ספרים (108 לספירה). בשלב קצת יותר מאוחר, אירינאוס מנה עשרים ואחת ספרים (185 לספירה), והיפוליטוס מזהה 22 ספרים (235-170 לספירה). ספרי הברית החדשה שהיו נתונים במחלוקת הם האגרת אל העברים, אגרת יעקב, האגרת השנייה לפטרוס, האגרות השנייה והשלישית ליוחנן. הקאנון הראשון היה הקאנון המורטורי שכלל את כל ספרי הברית החדשה פרט לאגרת אל העברים, אגרת יעקב והאגרת השלישית ליוחנן. בשנת 363 לספירה, בועידת לאודיקיה, נקבע שרק ספרי התנ"ך (בנוסף לספרים החיצוניים) ו-27 ספרים מכתבי הברית החדשה יקראו בקהילות. ועידת הייפו (393 לספירה) וועידת קרתגוס (397 לספירה) אישרו גם הן את היותם של אותם 27 ספרים מקודשים ובעלי סמכות משמים.
מספר עקרונות הובילו לקביעה האם חיבור כלשהו נכתב באמת בהשראת רוח הקודש, והם: 1) המחבר היה שליח או מקורב לשליחים? 2) הספר התקבל בקרב גוף המשיח כולו? 3) הדוקטרינה והלימוד שמכיל הספר עומדים בקו אחד עם יתר הספרים המקודשים? 4) הספר מעיד על מוסריות רמה וערכים רוחניים ומשקף את הלך רוחו של רוח הקודש? שוב, חשוב לזכור שלא גוף המשיח הוא שקבע את הקאנון. שום ועידה לא החליטה אילו ספרים יקודשו ויהפכו לחלק מהקאנון. אלוהים הוא שעשה זאת, והוא בלבד. הוא זה שקבע אילו ספרים יהיו חלק מכתבי הקודש. אלוהים הוא שהנחה את מאמינים בו לבחור בהתאם למה שהוא כבר בחר מראש. התהליך האנושי של איסוף הספרים וקידושם ככתבי הקודש הכיל פגמים, אך אלוהים בשליטתו וריבונותו, למרות הבורות והעקשנות של בני האדם, הוביל את מנהיגי הקהילה המשיחית בראשיתה להכיר בספרים שהוא השרה מרוחו עליהם.
English
כיצד ומתי נערכה הקאנוניזציה של כתבי הקודש?
