שאלה
?מה אומרים כתבי הקודש על אבות משיחיים
תשובה
המצווה החשובה ביותר בכתובים היא, "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו' 5). שני פסוקים מאוחר יותר אנחנו קוראים, "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך; ושיננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך" (פסוקים 7-6).
ההיסטוריה היהודית מעידה שעל אבי המשפחה הוטל לשקוד בחינוך ילדיו ללכת בדרכי ובדברי אלוהים בכדי לעזור להם להתפתח מבחינה רוחנית ולטובתם הכללית. זה בדיוק מה שעשה כל אב שציית למצוות המקרא. החשיבות בקטע שלעיל היא הדגש שמושם על כך שאחריותו של אבי המשפחה היא להזין את הילדים בכבוד אלוהים ולחנך אותם ללכת בדרכיו. במשלי כ"ב 6 אנחנו קוראים: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". המונח "חנוך" מרמז על כך שהתפקיד הראשי של האב והאם הוא להעניק לילדם את חינוכו המוקדם. החינוך נועד לפתוח בפני הילד את הלכי החיים שנועדו לו. יש חשיבות רבה להחלה בחינוך מוקדם בכדי להתוות את נתיבי חייו של הילד, בדיוק כמו שעץ צעיר מתפתח בהתאם לאופן כיפופו בשנותיו הראשונות.
בברית החדשה ישנו קטע שמספק בידינו תמונה ברורה של הוראות האדון לאבות באשר לאופן בו עליהם לגדל את ילדיהם. פסוק 4 באגרת אל האפסים ו' הוא סיכום של הוראות אלוהים להורים, (שמיוצגים כאן על ידי האב). "ואתם האבות, אל תכעיסו את בניכם, אלא גדלו אותם במוסר ה' ובתוכחתו". זה מה שיש לכתובים להגיד באשר לאחריות האב בגידול ילדיו. ההיבט השלילי בפסוק מרמז לכך שאל לאב לעודד את ההתנהגות הרעה של ילדיו על ידי קפדנות, חוסר צדק, הפליה, או באמצעות ניצול יתר של סמכותו. התנהגות כזו כלפי ילדים רק תעודד תגובה שלילית מצידם. ההיבט החיובי מעודד הכוונה כללית; זה אומר לחנך אותם, לעודד אותם, לפתח את התנהגותם בכל תחומי החיים ע"י הוראה ותוכחת האדון. יש ללמד את הילד – בתהליך של חינוך ותלמידות. המילה "תוכחה" טומנת בחובה את הרעיון של "כיוון מחשבתו של הילד", באמצעות תהליך שמזכיר לילד את טעויתיו (בצורה מועילה) או את חובותיו (האחריות המוטלת עליו בהתאם לגילו ורמת ההבנה שלו).
אין להרשות לילדים לגדול ללא תשומת לב או פיקוח. יש ללמדם, להורותם ולהוכיחם, על מנת שהם ירכשו ידע, שליטה עצמית וצייתנות. כל תהליך החינוך צריך להתנהל ברמה רוחנית ומשיחית (במשמעות האמיתית של המילה). "מוסר ה' ותוכחתו" הוא הייעוד והאמצעי היחידי להגשמת מטרת החינוך. כל תחליף או אמצעי אחר של חינוך יכול להוביל לתוצאה הרסנית וכישלון. היסודות המוסריים והרוחניים של טבענו הם חיוניים ואוניברסאליים כמו האינטלקט עצמו. לפיכך רוחניות חיונית להתפתחות המחשבה והידע. כנאמר במשלי, "ראשית חוכמה יראת אלוהים".
האבות המשיחיים משמשים ככלים בידיו של אלוהים בכל הנוגע לאבהות. כפי שמשיחיות היא האמונה האמיתית, וכמו שאלוהים הוא אלוהי האמת היחידי, כך האמצעי היחיד של חינוך מועיל הוא באמצעות התוכחה של אלוהים. תהליך ההוראה והתלמידות כולו צריך להתנהל בהתאם למצוות אלוהים, וסמכות אלוהים צריכה לכוון ולהנחות את קו המחשבה, הלב והמצפון של הילד. אל לאב האנושי להציג את עצמו כסמכות הבלעדית שקובעת מהי האמת והחובה. התנהלות שכזו תוביל רק לפיתוח האספקט של "עצמי" (אנוכיות) בקרב הילד. רק על ידי נתינה לאלוהים את מקומו הראוי כמורה וכריבון, שבסמכותו עלינו להאמין בכל דבר ולציית למי שבו נברא כל דבר, רק כך תוגשם התוצאה המקווה של חינוך ראוי לכבוד ולתפארת אלוהים.
הוראות הכתובים עבור האבות הן תמיד האידיאל אותו כונן אלוהים. לנו לעיתים יש את הנטייה להביא את האידיאלים האלה לרמה וניסיון אנושיים. מכל מקום, שאלתך הייתה, מה אומרים הכתובים על אבהות? ניסיתי לענות בהתאם. עם השנים, בהתבסס על נסיוני כאב לשלושה בנים, גיליתי בדיוק כמה נכשלתי למלא את האידיאלים המקראיים. אבל הכשלון שלי לא מפריך את הנאמר בכתובים ואת אמת וחוכמת אלוהים. בשום פנים ואופן אל לנו לומר ש"כתבי הקודש פשוט אינם עובדים".
הרשה לי לסכם את הנאמר. משמעות המילה "להכעיס" היא לגרות, להרגיז וכדומה. לעיתים זה קורה כתוצאה מהתנהלות ברוח לא נאותה או שימוש בשיטות חינוך מוטעות, קפדנות יתרה, חוסר הגיון, חומרה, קשיחות, תביעות אכזריות, הגבלות מיותרות, והתעקשות אנוכית לסמכות. גירויים כאלה יעוררו תגובה עוינת, ירחיקו את הילד מרצון לקדושה ויגרמו לו להרגיש שהוא לא יכול לרצות את הוריו בשום אופן (אני יודע – גם אני הייתי שם). הורה חכם (והלוואי וגם אני הייתי חכם יותר) יבקש לגרום לכך שילדו יציית לו תודות להכוונה שנעשית ברכות ואהבה. הורה אינו צריך להיות רודן עריץ.
מרטין לותר אמר, "שמור תפוח לצד המקל כדי לתת אותו לילד כשהוא מתנהג יפה". הטלת משמעת בחינוך כללי ותרבותי צריכה להיעשות בזהירות ותוך לימוד עקבי בליווי תפילה מרובה. הטלת משמעת וייעוץ באמצעות דבר אלוהים, מביאה גם תוכחה וגם עידוד כשיש צורך בכך. ההוראות שנתן האדון, נלמדות בבית הספר של ניסיון החיים המשיחי, ומנוהלות בידי ההורים (האבא). הטלת משמעת משיחית נדרשת על מנת למנוע מילדים לגדול ללא יראת אלוהים וכבוד לסמכות ההורים, וכדי לאפשר להם לרכוש את הידע הנדרש להם אודות סטנדרטים משיחיים והרגלים של שליטה עצמית.
"כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק, למען יהיה איש האלוהים מושלם, ומוכשר לכל מעשה טוב" (השנייה לטימותיאוס ג' 17-16). זה מה שיש לכתובים לומר לגבי אבהות. האמצעים והשיטות שישמשו את האבות במטרה ללמד את אמת אלוהים לילדיהם ישתנו בהתאם למידת הצורך. אבל האמיתות אלה צריכות להיות מיושמות תמיד, כל הזמן, ולאורך כל שנות חייו של המאמין. ככל שהאב יהיה נאמן לאלוהים ויהווה דוגמה נאמנה לילדיו, כך ילמדו ילדיו אודות אלוהים כבר מגיל צעיר, ולא משנה מה יעשו או לאן יפנו בעתיד. הם ילמדו לאהוב את אלוהים בכל לבבם, נפשם ומאודם ויחפצו לשרת אותו בכל דבר שיעשו.
English
מה אומרים כתבי הקודש על אבות משיחיים?
