שאלה
?מי היו שנים-עשר התלמידים/ שליחים של ישוע המשיח
תשובה
למרות שפעולות מסוימות שרוח הקודש עושה בחיינו בהחלט כרוכות ברגש כזה או אחר, כמו למשל הרשעה במקרה של חטא, נחמה, חיזוק וכיוצא באלה, הרי שהכתובים אינם מורים לנו לבסס את מערכת היחסים שלנו עם רוח הקודש על הרגשות והתחושות שלנו. רוח הקודש שוכן בקרבו של כל מאמין שנולד מחדש. ישוע אמר לנו שכשהמנחם יבוא הוא יהיה איתנו ובנו. "ואני אבקש מהאב וייתן לכם מנחם אחר שיהיה עמכם לעולם: את רוח האמת אשר העולם אינו יכול לקבל משום שאינו רואה אותה, אף אינו מכיר אותה. אתם מכירים אותה, כי היא שוכנת עמכם ותהיה בכם" (יוחנן י"ד 17-16). במילים אחרות, ישוע שולח לנו מישהו כמו עצמו כדי שיהיה איתנו וישכון בנו.
אנחנו יודעים שרוח הקודש איתנו כי דבר אלוהים אומר לנו זאת מפורשות. רוח הקודש שוכן בכל מאמין שנולד מחדש, אבל לא כל מאמין מניח לרוח הקודש לשלוט בחייו ולכוון את דרכיו – וההבדל הוא עצום. כשאנחנו פועלים בבשר, אנחנו לא נתונים תחת שליטת רוח הקודש למרות שהוא עדיין מצוי בקרבנו. השליח שאול מדבר על הנושא ומשתמש בדימוי שעוזר לנו להבין את הדברים. "אל תשתכרו מיין, שכן זה מביא לידי פריצות, אלא המלאו ברוח" (אפסים ה' 18). רבים קוראים את הפסוק ומגיעים בעטיו למסקנה ששאול יוצא נגד שתיית יין. עם זאת, ההקשר של הפסוק מדבר על ההליכה המשיחית והמלחמות הרוחניות שעתידות לעמוד בפני המאמין המלא ברוח. לפיכך, מדובר פה במשהו עמוק יותר מאשר ריבוי שתיית יין.
כשאנשים שיכורים מיין, הם מפגינים מאפיינים מסויימים: הם הופכים מגושמים, הדיבור שלהם עילג ומשובש, ויכולת השיפוט שלהם נפגעת. השליח שאול יוצר פה השוואה. בדיוק כמו שיש מאפיינים מסויימים שמאפיינים אדם שפועל תחת השפעת אלכוהול, כך צריכים להיות גם מאפיינים מסויימים שמזהים אדם שנתון לשליטת רוח הקודש. באגרת אל הגלטים ה' 24-22 אנחנו קוראים על פרות הרוח. זהו הפרי שמניב רוח הקודש בחיינו, והוא הפרי שהמאמין שנולד מחדש ונתון לשליטת רוח הקודש בחייו מפגין.
הזמן הדקדוקי של הפועל באגרת אל האפסים ה' 18 מעיד על תהליך מתמשך בו המאמין "מתמלא" ברוח הקודש. מאחר ומדובר בתוכחה, כפועל יוצא מכך יש להסיק שההפך גם הוא נכון, ואדם יכול שלא להיות מלא ברוח הקודש או נתון לשליטתו. המשך פרק ה' באגרת אל האפסים שוטח בפנינו את ההתנהגות שראוי שתאפיין את המאמין המלא ברוח הקודש: "השמיעו ביניכם תהילות ותשבחות ושירות רוחניות. שירו וזמרו לאדוני בלבבכם, ובכל עת הודו על הכל לאלוהים אבינו בשם אדוננו ישוע המשיח. הכנעו איש לרעהו מתוך יראת המשיח" (פס' 21-19).
אנחנו לא מלאים ברוח הקודש פשוט מכיוון שכך אנחנו מרגישים, אלא מכיוון שזו הזכות והנחלה שיש לנו כמאמינים במשיח ישוע. המלאות ברוח הקודש, או היותנו נתונים לשליטתו בחיינו, היא התוצאה של הליכה בציות לאלוהים. היא מתנת חסד ולא תחושה או הרגשה. רגשות יכולים להתעות אותנו (ואכן עושים כן), ואנחנו יכולים להכניס את עצמנו למערבולת רגשית שמקורה אך ורק בבשר ולא ברוח הקודש. "אומר אני לכם, התהלכו בדרך הרוח ולא תמלאו את תאוות הבשר... אם חיינו מן הרוח, הבה גם נתהלך על פי הרוח" (גלטים ה' 16, 25).
ובכל זאת, אנחנו לא יכולים להתכחש לכך שלפעמים יש מקרים בהם אנחנו יכולים ממש לחוש את נוכחותו וכוחו של רוח הקודש, ובדרך כלל כשזה קורה, זוהי חוויה מאוד אמוציונאלית. כשזה קורה, השמחה שאנחנו חווים אין שנייה לה. המלך דוד "כרכר בעוז" (שמואל ב' ו' 14) כשארון ה' הובא לירושלים. החוויה של שמחה ברוח הקודש היא ההבנה שכילדי אלוהים אנחנו זוכים לברכת החסד שלו. אז, בהחלט, פעולות רוח הקודש בקרבנו יכולות להיות כרוכות ברגשות ותחושות. ועם זאת, אנחנו לא צריכים לבסס את בטחון היותנו שייכים לרוח הקודש ושכינתו בקרבנו על הרגשות שלנו.
English
המאמין המשיחי אמור להיות מסוגל להרגיש את רוח הקודש באופן מוחשי?
