שאלה
?מה אומרים כתבי הקודש על הורות טובה
תשובה
הורות היא אולי אחד האתגרים הגדולים ביותר בחיינו, אבל בה במידה היא גם אחד הדברים הממלאים והנפלאים ביותר שנוכל לחוות. אלוהים אומר לא מעט לגבי הדרך בה נוכל להצליח בגידול ילדינו להיות אנשי אלוהים. הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא ללמד אותם את האמת אודות דבר אלוהים.
לצד הפגנת האהבה שלנו לאלוהים והיותנו דוגמה לילדינו באמצעות ציות למצוותיו, אנחנו צריכים להישמע לציווי לחנך את ילדינו לעשות כך גם כן, כנאמר בדברים ו' 9-7: "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך: וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך: וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". הפסוק שם דגש על הטבע המתמשך של הציווי. זה דבר שצריך להעשות כל הזמן – בבית, בדרכים, בבוקר ובלילה. דבר אלוהים צריך להיות הבסיס עליו מושתת ביתנו. ציות למצווה הזאת יאפשר לנו ללמד את ילדינו שעבודת אלוהים צריכה להיות דבר קבוע ועקבי, לא משהו ששמור לשבת או לערבי תפילה מזדמנים.
חלק ניכר מהלימוד והחינוך של ילדינו נעשה דרך לימוד ישיר, אבל הם לומדים עוד יותר מתוך בחינת המעשים וההתנהגות שלנו. מסיבה זו עלינו לנהוג משנה זהירות בכל דבר שאנחנו עושים. בראש ובראשונה אנחנו צריכים להכיר בתפקיד שאלוהים נתן לנו. הבעל והאשה צריכים להתנהל בכבוד, הערכה וכניעה זה לזו וזו לזה (אל האפסים ה' 21). יחד עם זאת, חשוב לזכור שאלוהים כונן היררכיה במסגרת המשפחה במטרה לשמור על הסדר.
בראשונה אל הקורינתים י"א 3 נאמר, "רצוני שתדעו כי ראש כל איש הוא המשיח, וראש האשה הוא האיש, וראש המשיח הוא אלוהים". אנחנו יודעים שישוע אינו נחות מאלוהים, בדיוק כפי שהאישה אינה נחותה מבעלה. יחד עם זאת, אלוהים מכיר בכך שללא כניעה לסמכות, אין סדר. אחריות הבעל כראש המשפחה היא לאהוב את אשתו כפי שהוא אוהב את גופו, בדיוק כפי שהמשיח אהב את הקהילה (אל האפסים ה' 29-25).
כשהאב מנהיג את משפחתו בצורה אוהבת שכזו, לא קשה לאשתו להיכנע לסמכות בעלה (אל האפסים ה' 24; אל הקולוסים ג' 18). האחריות העיקרית שמוטלת על האשה היא לאהוב את בעלה ואת ילדיה, לחיות בחכמה ובטהרה ולהשגיח על ביתה (טיטוס ב' 5-4). נשים, באופן טבעי, מטפחות יותר מאשר גברים; הן באופן טבעי נועדו להיות המשגיחות העיקריות על ילדיהן.
הטלת משמעת והוראה הן חלק בלתי נפרד מהורות. במשלי י"ג 24 נאמר, "חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר". ילדים שגדלים בחוסר משמעת מרגישים שאינם רצויים ואינם בעלי ערך. חסרה להם ההכוונה והשליטה העצמית, וכשהם מתבגרים הם מורדים ומפגינים מעט כבוד, אם בכלל לסמכויות ומרויות שונות, כולל לאלוהים. "יסר בנך כי יש תקווה, ואל המיתו אל תשא נפשך" (משלי י"ט 18).
יחד עם זאת, הטלת משמעת צריכה להיות מאוזנת ומלווה באהבה. ילדים יכולים לגדול כשהם כועסים, רפויי ידיים ומרדנים (אל הקולוסים ג' 21). אלוהים מכיר בכך שהטלת משמעת עשויה להכאיב כיש בה צורך (אל העברים י"ב 11), אבל התנהגות בהתאם להנחיות שנמסרות באהבה מעניקה יתרון ניכר לילד. כנאמר, "ואתם האבות, אל תכעיסו את בניכם, אלא גדלו אותם במוסר ה' ובתוכחתו" (אל האפסים ו' 4).
חשוב לערב את הילדים בקרב הקהילה ולחנך אותם לשרת בה עוד בצעירותם. חשוב ללמד אותם להיות חלק מקהילה יציבה (אל העברים י' 25), להראות להם שאתם שוקדים על דבר אלוהים ואף להקדיש זמן ללמוד ביחד איתם. לדבר איתם על העולם הסובב אותם וללמד אותם על תהילתו של אלוהים בחיי היומיום. "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב 6).
English
מה אומרים הכתובים על הורות טובה?
