שאלה
מה אומרים כתבי הקודש על שירות של מאמינים משיחיים בצבא?
תשובה
לא מעט פסוקים בכתובים דנים בנושא השירות בצבא. למרות שחלק ניכר מאותם פסוקים הם לא יותר מדימויים לחיים המשיחיים, ישנם מספר פסוקים שלמעשה דנים ישירות בשאלה הנדונה. הכתובים אינם אומרים באופן חד משמעי שהשירות בצבא אסור על המאמין המשיחי. בה במידה, המאמין יכול להיות סמוך ובטוח ששירות בצבא נתפס על ידי הכתובים כמעשה מכובד שעומד בקו אחד עם השקפת כתבי הקודש.
את הדוגמה הראשונה לשירות צבאי אנחנו מוצאים כבר בספר בראשית (פרק י"ד), כשלוט נשבה בידי כדרלעמר מלך עילם ובני בריתו. אברהם מתגייס לעזרת אחיינו ומגייס 318 אנשים מאומנים מביתו ובעזרת צבא קטן זה מביס את הכוחות הזרים.
בשלב מאוחר יותר עם ישראל הקים צבא קבוע. התפיסה לפיה אלוהים יגן על עמו ללא קשר לכוחם הצבאי היא אולי הסיבה לכך שישראל לא מיהרו להקים את אותו צבא. ההתפתחות של צבא קבוע בישראל התרחשה לאחר שמרכז פוליטי חזק פותח בידי שאול, דוד ושלמה. שאול היה הראשון שגיבש צבא קבוע (שמואל א' י"ג 2; כ"א 2; כ"ד 2).
את מה ששאול החל, דוד המשיך. הוא הגדיל את צבאו, ושכר חיילים מאזורים מרוחקים שהיו נאמנים רק לו (שמואל ב' ט"ו 22-19). הוא העביר את הפיקוד על הצבא לרמטכ"ל (יואב – מפקד הצבא העליון). תחת הנהגתו של דוד, ישראל הפכה לאגרסיבית יותר מבחינת מדיניות המתקפות הצבאיות, וכבשה מדינות שכנות כמו עמון (שמואל ב' י"א 1; דברי הימים כ' 3-1). דוד כונן שיטה של רוטציה סביב שנים-עשר קבוצות של 24,000 חיילים, ששרתו במשך חודש בשנה (דברי הימים א' כ"ז). למרות שבימי מלכות שלמה היה שלום, הוא הרחיב את צבאו והוסיף לו מרכבות ופרשים (מלכים א' י' 26). צבא ישראל המשיך להתקיים (למרות שנחלק יחד עם הממלכה לאחר מותו של שלמה) עד שנת 586 לפני הספירה, כשישראל חדלה להתקיים כישות פוליטית.
ישוע השתומם על שר המאה הרומאי (קצין שממונה על 100 חיילים) שניגש אליו. שר המאה שעה לישוע כשהוא מפגין בכך את הבנתו הברורה באשר לסמכותו, כמו גם את אמונתו בישוע (מתי ח' 13-5). ישוע לא הוקיע את תפקידו של השר. שרי מאות רבים מוזכרים בברית החדשה כמאמינים, יראי אלוהים, ואנשים בעלי אופי טוב (מתי ח' 5, 8, 13; כ"ז 54; מרקוס ט"ו 39, 45-44; לוקס ז' 2, 6; כ"ג 47; מעשי השליחים י' 1, 22; כ"א 32; כ"ב 26-25; כ"ג 17, 23; כ"ד 23; כ"ז 1, 5,6, 11, 21, 32; כ"ח 16).
מבחינה היסטורית, מקומות ותארים יכולים להשתנות, אבל עלינו להתייחס לכוחות הצבאיים שלנו באותה האהדה והכבוד המתוארים כלפי שרי המאה בכתובים. משרת חייל היתה דבר שעורר כבוד. שאול, לדוגמה, מתאר את אפפרודיטוס, אח לאמונה, כ"חייל שותף" (אל הפיליפים ב' 25. דליטש). בנוסף לכך, כתבי הקודש משתמשים במונחים צבאיים בכדי לתאר את החוסן באדון שמושג על ידי לבישת מגן האמונה של אלוהים (אל האפסים ו' 20-10).
הכתובים, אם כן, מזכירים שירות בצבא באופן ישיר ובמרומז. המאמין והמאמינה המשיחיים שמשרתים את מדינתם באצילות וכבוד, יכולים להיות בטוחים בכך שהחובה האזרחית אותה הם מבצעים זוכה לכבוד והכרה מאת אלוהינו הריבון. אלה שמשרתים בצבא ראויים לכבוד ולתודה.
English
מה אומרים כתבי הקודש על שירות של מאמינים משיחיים בצבא?
