שאלה
?מהי החשיבות של סעודת האדון
תשובה
חשיבות הלימוד אודות סעודת האדון טמונה בעומקי המשמעות שהיא מכילה. בעת סעודת חג הפסח, ערב מותו של ישוע, הוא כונן את המחווה הכה משמעותית הזו אותה אנחנו מקיימים עד היום, כביטוי המעמיק ביותר לעבודת האדון בקרב המאמינים המשיחיים. סעודת האדון היא טקס שנועד להזכיר את מותו של האדון ואת תחייתו כמו גם את הציפייה לשיבתו בתהילה בעתיד.
חג הפסח הוא אחד החגים החשובים ביותר בלוח השנה היהודי. חג זה מנציח את יציאת ישראל ממצרים לאחר שבכורות המצרים הוכו בשעה שבכורות ישראל ניצלו תודות לדמו של השה שהוזה על מזוזות בתיהם. אותו השה בושל ונאכל לצד מצות – לחם שאין בו כל שאור. הדורות הבאים צוו לחגוג את חג הפסח כזכרון לישועת ה'.
במשך הסעודה, תלמידיו של ישוע שרו יחד שיר הלל או שניים מספר תהילים (תהילים קי"א-קי"ח). ישוע לקח אז את הלחם והודה לאלוהים. הוא בצע את הלחם וחילק אותו לתלמידיו באומרו "זהו גופי הניתן בעדכם”. באותו האופן הוא לקח את הכוס, לאחר שלגם נתן לתלמידיו באומרו "הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם. זאת עשו לזיכרי”. ישוע סיים את הסעודה במזמור ואז יצא לכיוון הר הזיתים, שם מסר אותו יהודה איש קריות לידי אויביו בדיוק כפי שישוע חזה. למחרת היום הוא נצלב.
התיאורים על סעודת האדון מופיעים בבשורות מתי כ"ו 29-26; מרקוס י"ד 25-17; לוקס כ"ב 22-7 ויוחנן י"ג 30-21. בראשונה אל הקורינתים י"א 29-23 השליח שאול כתב בנוגע לסעודת האדון שזוהי התגלות מאת אלוהים. שאול הוסיף על הנאמר בבשורות ואמר: “לכן מי שאוכל מהלחם הזה או שותה מכוס האדון שלא כראוי, יהיה אשם לגבי גוף האדון ודמו" (י"א 27). נשאלת השאלה למה הכוונה בנטילת הלחם והיין "שלא כראוי”? כנראה שהכוונה היא לזלזול במשמעות האמיתית של הלחם והיין תוך התעלמות מהמחיר העצום שמושיענו שילם עבור הישועה שלנו. או אולי הכוונה היא לכך שלעיתים אנחנו הופכים את הטקס לחסר משמעות וחיים, או כשאנחנו באים אל שולחן האדון כשבחיינו חטא שלא התוודינו עליו. על כל אחד מאיתנו לבחון את עצמו לפני שהוא נוטל מן הלחם או שותה מן היין ובכך לציית להוראותיו של שאול.
שאול גם אומר "הן בכל עת שאתם אוכלים את הלחם הזה ושותים מן הכוס הזאת, אתם מזכירים את מות אדוננו, עד שיבוא" (פס' 26). פה אנחנו לומדים מתי תבוא סעודת האדון אל סופה – כשהאדון יחזור. תיאורים אלה מעידים איך ישוע השתמש בשני אלמנטים פשוטים כסמל לגופו ולדמו, והפך אותם למעין אנדרטה למותו. זו לא הייתה אנדרטה של שיש מגולף או נחושת מעוצבת, אלה של לחם ויין.
הוא הצהיר שהלחם הוא סמל לגופו שנשבר – לא הייתה עצם שנשברה בגופו, אך גופו נפגע עד כדי כך שבקושי אפשר היה לזהות אותו (תהלים כ"ב 19-12, ישעיהו נ"ג 7-4). היין הוא סמל לדמו, כעדות למוות הנורא שהוא עמד לחוות. הוא, בן אלוהים המושלם, הפך להיות ההתגשמות של אין ספור נבואות בתנ"ך שעוסקות במושיע (בראשית ג' 15; תהלים כ"ב, ישעיהו נ"ג ועוד). כשהוא אמר, “זאת עשו לזכרי”, הוא ציין למעשה שזהו טקס שיש להמשיכו גם בעתיד. בעת פסח היה צורך במותו של שה על מנת שאלוהים יפסח על דלתות העברים, וזאת כאות לבאות - שה האלוהים הנושא חטאת העולם. הברית החדשה התממשה כשישוע, שה הפסח (הראשונה אל הקורינתים ה' 7) הוקרב (אל העיברים ח' 13-8), ומאז אין עוד צורך בהקרבת קרבנות (אל העברים ט' 28-25).
English
מה החשיבות של סעודת האדון?
