שאלה
?האם אלוהותו של ישוע הינה לפי כתבי-הקודש
תשובה
בנוסף להצהרות מסוימות של ישוע על עצמו, תלמידיו גם הם הכירו באלוהותו. הם טענו שהיתה לישוע הזכות לסלוח על חטאים – דבר שרק אלוהים יכל לעשות, שכן אלוהים הוא זה שנפגע מחטא האדם (מעשי השליחים ה' 31; אל הקולוסים ג' 13; תהילים ק"ל 4; ירמיהו ל"א 34). בנוסף, ישוע מתואר גם כמי שישפוט את החיים ואת המתים (השנייה לטימותיאוס ד' 1). תומא זעק אל ישוע ואמר, "אדוני ואלוהי!" (יוחנן כ' 28). שאול השליח קורא לו "האלוהים מושיענו" (טיטוס ב' 10), ומצביע על כך שטרם הופעתו של ישוע עלי אדמות הוא היה "קיים בדמות אלוהים" (אל הפיליפים ב' 8-5). מחבר האיגרת אל העברים אומר על ישוע "כיסאך אלוהים, עולם ועד" (אל העברים א' 8). יוחנן מצהיר, "בראשית היה הדבר (ישוע), והדבר היה עם אלוהים" (א' 1), ויש דוגמאות רבות נוספות בכתובים שמעידות על אלוהותו של ישוע (התגלות א' 17; ב' 8; כ"ב 13; הראשונה אל הקורינתים י' 4; הראשונה לפטרוס ב' 8-6; תהילים י"ח 3; צ"ה 1; הראשונה לפטרוס ה' 4; אל העברים י"ג 20). אבל די רק בהוכחה כתובה אחת לכך שישוע נחשב לאלוהים בעיני חסידיו ותלמידיו.
ישוע כונה גם בכינויים שהיו יחודיים ליהוה (השם המפורש של אלוהים). כינויים אותם אנחנו מוצאים בתנ"ך בהתייחסות להיותו של אלוהים מושיע, פודה וגואל (תהילים ק"ג 7; הושע י"ג 14) משמשים בכדי לתאר את ישוע בברית החדשה (טיטוס ב' 13; התגלות ה' 9). ישוע מכונה "עמנואל". בזכריה י"ב 10 אלוהים אומר, "...והביטו אלי את אשר דקרו ...", ובברית החדשה משויכת נבואה זו לצליבתו של ישוע (יוחנן י"ט 37; התגלות א' 7). אם אלוהים אומר שיביטו אליו לאחר שנדקר, וישוע נדקר וקהל הצופים הביטו אליו, הרי שפועל יוצא מכך הוא שישוע הוא אלוהים. באגרת אל הפיליפים ב' 11-10 שאול השליח מסביר שנבואת ישעיהו מ"ה 23-22 למעשה מדברת על ישוע. ויתירה מכך, שמו של ישוע אף מוזכר בנשימה אחת לצד שמו של אלוהים "חסד ושלום לכם מאת האלוהים אבינו ומאת אדוננו ישוע המשיח" (אל הגלטים א' 3; אל האפסים א' 2). לו ישוע לא היה אלוהים, הרי שאזכור כזה נחשב היה לחילול השם. שמו של ישוע מופיע לצד שמו של אלוהים בהוראות שנתן בקשר לטבילה "הטבילו אותם לשם (לשון יחיד) האב והבן ורוח הקודש" (מתי כ"ח 19; ראה גם השנייה אל הקורינתים י"ג 14). בספר התגלות, יוחנן אומר שכל הבריאה תהלל את ישוע (את השה) – כלומר, ישוע עצמו אינו חלק מן הבריאה (התגלות ה' 13).
פעולות שאלוהים בלבד יכל להשלימן נזקפות לזכותו של ישוע. ישוע קם מן המתים (יוחנן ה' 21, י"א 44-38), הוא סולח לחטאים (מעשי השליחים ה' 31; י"ג 38), וגם ברא את העולם ותומך בו (יוחנן א' 2; אל הקולוסים א' 17-16)! (בישעיהו מ"ד 24 נאמר שאלוהים לבדו ברא את השמים ואת הארץ – כלומר נוכחותו של ישוע בעת הבריאה היא עדות לעצם אלוהותו! מעבר לכך, לישוע יש תכונות שיכולות להיות שייכות אך ורק לאלוהים: הוא נצחי (יוחנן ח' 58), נוכח בכל מקום (מתי י"ח 20; כ"ח 20), יודע הכל (מתי ט"ז 21), וכל יכול (יוחנן י"א 44-38).
דבר אחד הוא לטעון שאתה אלוהים או לשטות במישהו כך שיאמין שזו האמת, אבל זה דבר אחר לגמרי להוכיח שזו אכן המציאות. ישוע סיפק אין ספור הוכחות לתמיכה באלוהותו. על הניסים שישוע עשה נמנו בין היתר הפיכת מים ליין (יוחנן ב' 7), הליכה על פני המים (מתי י"ד 25), הכפלה של אובייקט פיזי (לחם ודגים, יוחנן ו' 11), ריפוי עוורים (יוחנן ט' 7), ריפוי נכים (מרקוס ב' 3), ריפוי חולים (מתי ט' 35; מרקוס א' 42-40), ואפילו הקמת אנשים מן המתים (יוחנן י"א 44-43; לוקס ז' 15-11; מרקוס ה' 35). ומעל לכל הניסים האחרים שחולל, ישוע עצמו קם מן המתים. אין בדתות אחרות לימוד כלשהו של מאורע שווה ערך לתחייה– ואין גם טענה אחרת שאושרה ואומתה בצורה כה חד משמעית כמו עובדת קימתו של ישוע מן המתים. לדברי ד"ר גרי המברס, קיימות לפחות שתים-עשר עובדות היסטוריות שאפילו חוקרים שאינם מכריזים על עצמם כמאמינים יודו בהן. והן כלהלן:
ישוע מת על הצלב
נקבר
מותו גרם לתלמידיו להתפזר ולאבד תקווה
קברו של ישוע נתגלה ריק (או לפחות כך נטען) כמה ימים מאוחר יותר
התלמידים האמינו שישוע נתגלה אליהם לאחר שקם לתחייה
חל שינוי קיצוני בתלמידיו של ישוע, ומאנשים חדורי ספקות הם הפכו למאמינים חסונים ויציבים באמונתם המסר העיקרי שנשמע באסיפות הקהילה בימיה הראשונים היה סיפור תחייתו של ישוע מן המתים
המסר של התחייה הוכרז אפילו בירושלים
כתוצאה ממסר זה, נולדה הקהילה והתפתחה
יום התחייה, יום ראשון נחשב ליום קדוש שבו מאמינים שאינם יהודים מתכנסים להלל את ישוע
יעקב אחי ישוע, שנחשב לספקן, קיבל את ישוע לחייו כמושיע ומשיח בעקבות אמונתו שראה אותו לאחר שקם לתחייה
שאול, אויב המשיח, קיבל את ישוע לחייו לאחר שחווה מה שהוא האמין שהיה חזון של ישוע שקם לתחייה
גם אם יש שיתנגדו לנאמר ברשימה זו, הרי שנדרשים למעשה רק מספר פרטים כדי להוכיח את אמיתות התחייה ואת תחילת סיפור הבשורה: מותו של ישוע, קבורתו, תקומתו והופעתו בשנית (הראשונה אל הקורינתים ט"ו 5-1). למרות שקיימות אולי תיאוריות אחרות שמסבירות אחת או שתיים מהעובדות שלעיל, הרי שרק התחייה מספקת מענה ראוי על כולן גם יחד. אפילו המבקרים מודים בכך שהתלמידים אכן הצהירו שהם ראו את ישוע שקם לתחייה. אין שקר או הזיה שבכוחם לשנות אנשים כפי ששינתה תחייתו של ישוע את המאמינים בו. מעל לכל, מה היה הרווח הטמון בכך? האמונה המשיחית לא הייתה פופולרית ובטח ובטח שלא היוותה מקור לרווח כלכלי. שנית, שקרנים לא יכולים להיות קדושים מעונים ראויים. אין הסבר חזק יותר לתקומה מהעובדה שתלמידי ישוע היו מוכנים אפילו למות מוות נורא עבור אמונתם. אנשים רבים מתו עבור משהו שהם חשבו שהוא אמיתי, אבל איש לא מוכן למות עבור דבר מה שהוא יודע שאינו האמת לאמיתה.
לסיכום: ישוע הצהיר שהוא האדון, הוא היה אלוהי (ולא רק אלוהי – אלא אלוהים), תלמידיו (ישוע עצמו נחרד מעבודת אלילים) האמינו בו והתייחסו אליו כאילו היה אלוהים. ישוע הצהיר על אלוהותו באמצעות ניסים ובכללם הנס ששינה את העולם – התחייה. לא קיימת הנחה אחרת כלשהי שבכוחה להסביר את העובדות הללו.
English
האם כתבי הקודש תומכים בכך שישוע הוא אכן אלוהים?
