שאלה
לפי הכתובים, אוננות היא חטא?
תשובה
כתבי הקודש אינם דנים מפורשות בשאלה אם אוננות נחשבת לחטא או לא. עם זאת, העובדה שאין בכתובים התייחסות לאוננות לא הופכת בהכרח את המנהג לפעילות הולמת וראויה. הכתובים אומרים לנו להימנע מכל מצב מיני שאפילו למראית עין הוא לא מוסרי (אל האפסים ה' 3). באופן אישי, אני לא רואה איך אוננות עומדת במבחן הזה. לפעמים, הדרך לבחון אם מעשה כלשהו הוא בגדר חטא או לא היא אם אנחנו גאים לספר לאחרים מה עשינו. אם המחשבה שאחרים יגלו מה עשית מביישת או מביכה אותך, זה ככל הנראה חטא. מבחן יעיל נוסף הוא לבקש מאלוהים בכנות ובמצפון ישר לברך את הפעילות המסוימת הזו לכבודו. אני לא חושב שאוננות עומדת בדרישות של דבר מה שאנחנו יכולים להיות "גאים" בו או להודות עליו לאלוהים.
בכתובים נאמר, “ובכן אם תאכלו או תשתו, או כל מה שתעשו - עשו את הכל למען כבוד אלוהים" (הראשונה אל הקורינתים י' 31). אם יש מקום לספק אם מעשה כלשהו רצוי לאלוהים, אזי עדיף לוותר עליו. כשמדובר באוננות, בהחלט יש מקום לספק, “אך האוכל ובליבו ספק - אשם, כי לא מתוך אמונה פעל. וכל מה שאינו מתוך אמונה חטא הוא" (אל הרומים י"ד 23). אני לא מוצא בכתובים תמיכה כלשהי לכך שאוננות יכול להיחשב כדבר שמכבד את אלוהים. יתרה מכך, עלינו לזכור שגופנו, כמו גם נשמתנו, שוחררו מהחטא ושייכים כעת לאלוהים. “האם אינכם יודעים כי גופכם הוא היכל של רוח הקודש השוכנת בתוככם, אשר קבלתם אותה מאת אלוהים, וכי אינכם שייכים לעצמכם? הלא במחיר נקניתם, לכן כבדו את אלוהים בגופכם" (הראשונה אל הקורינתים ו' 20-19). אמת נפלאה זו צריכה להשפיע על מה שאנחנו עושים ומה שאנחנו חושפים אליו את גופנו. לאור עקרונות אלה, אני מאמין בלב שלם שאוננות נחשבת לחטא בעיני הכתובים. אני לא מאמין שאוננות מרצה את אלוהים. המנע מהתנהגות כלשהי של חוסר מוסריות, ועבור את המבחן בכך שתוכיח שלאלוהים יש בעלות גם על גופך.
English
לפי הכתובים, אוננות היא חטא?
