שאלה
?מהי מתנת הדיבור בלשונות? האם מתנת הלשונות מתאימה גם לימינו
תשובה
לראשונה אנחנו נתקלים בדיבור בלשונות בחג השבועות, כמתואר במעשי השליחים ב' 4-1. השליחים יצאו להכריז את הבשורה לקהל הגדול, ודיברו אליהם בשפתם, איש כלשונו הוא “פרתים אנחנו ומדים, עילמים ותושבי ארם נהרים, תושבי יהודה וקפדוקיה ופונטוס ואסיה, פריגיה ופמפיליה, מצרים ומחוזות לוב הסמוכים לקירניה, תושבי רומא המתגוררים כאן, יהודים וגרים, כרתיים וערבים - והנה אנחנו שומעים אותם מספרים בלשונותינו את גדולות האלוהים!" (מעשי השליחים ב' 11). המשמעות המילולית של המילה היוונית שמתורגמת כ"לשון" היא פשוטו כמשמעו, "שפה”. משתמע מכך, מתנת הלשונות היא היכולת לדבר בשפה שאין הדובר יודע, וזאת במטרה לשרת את אלה המדברים בשפה זו. בפרקים י"ב-י"ד באגרת הראשונה אל הקורינתים שאול מדבר על המתנות העל- טבעיות ומצווה, “ועתה, אחי, אם אבוא אליכם ואדבר בלשונות, מה אועיל לכם אם לא אגיד לכם דבר התגלות או דבר דעת, דבר נבואה או דבר הוראה?" (הראשונה אל הקורינתים י"ד 6). על פי שאול, ובקו אחד עם המתואר במעשי השליחים ב', דיבור בלשונות הוא בעל ערך למי ששומע את המסר של אלוהים בשפתו, אך חסר ערך לאחרים – אלא אם כן המסר המובא מתורגם או מפורש.
אדם שלו המתנה לפרש לשונות (הראשונה אל הקורינתים י"ב 30) יכול להבין את מה שהמדבר בלשונות אומר למרות שהוא אינו יודע את השפה שבה הוא דיבר. מפרש הלשונות מעביר את המסר של הדובר בלשונות לכל האחרים, בכדי שגם הם יוכלו להבינו. “לכן המדבר בלשון יתפלל שיוכל לפרש את דבריו” (הראשונה אל הקורינתים י"ד 13). מסקנתו של שאול בכל הנוגע לחוסר בפירוש הלשונות היא ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים: “ברם בקהילה אני מעדיף לומר חמש מילים בעזרת שכלי כדי ללמד גם אחרים - מאשר להשמיע רבבות מילים בלשון" (הראשונה אל הקורינתים י"ד 19).
ומה לגבי מתנת הלשונות כיום? באגרת הראשונה אל הקורינתים י"ג 8 אנחנו קוראים שמתנת הלשונות חדלה; יחד עם זאת, הפסוק קושר את העובדה שמתנת הלשונות תחדל עם ביאתו של "המושלם", כנאמר בפסוק 10. יש שמצביעים על הבדל לשוני מבחינת היוונית כשמדובר על נבואה וידע ש"חדלים באופן הולך ומתמשך" לעומת הלשונות ש"חדלו כבר", כעדות לכך שהגולל נסתם על הדיבור בלשונות עוד טרם הגעתו של "המושלם”. למרות שפרוש זה הוא אפשרי, הרי זה לא מה שהקטע אומר מפורשות. יש שמצביעים על הנאמר בישעיהו כ"ח 11 ויואל ב' 29-28 כעדות לכך שדיבור בלשונות הוא אות וסמל למשפט אלוהים הקרב ובא. באגרת הראשונה אל הקורינתים י"ד 22 אנחנו קוראים ש"הלשונות אינן אות למאמינים, אלא לבלתי מאמינים..." מפסוק זה משתמע שמתנת הלשונות היתה אות אזהרה ליהודים שאלוהים ישפוט את ישראל בגלל דחייתם את ישוע כמשיח. כפועל יוצא מכך, מאחר ואלוהים שפט את ירושלים (שנחרבה בידי הרומאים בשנת 70 לספירה), הרי שמתנת הלשונות כבר לא משרתת את המטרה. למרות שטיעון זה מתקבל על הדעת, הרי שעצם השלמתה של המטרה העיקרית של הדיבור בלשונות אינה בהכרח מחייבת את סתימת הגולל על מתנה רוחנית זו. הכתובים אינם טוענים באופן חד משמעי שמתנת הלשונות חדלה מלהתקיים.
עם זאת, אם מתנת הדיבור בלשונות אמורה לפעול בקרב גוף המשיח בימינו, הרי שהשימוש בה צריך לעמוד בקו אחד עם הנאמר בכתובים. הדיבור בלשונות אמור להיות דיבור בשפה שניתנת להבנה (ראה הראשונה אל הקורינתים י"ד 10). הוא נועד לשרת את המטרה של העברת המסר של אלוהים לאדם שדובר שפה אחרת (מעשי השליחים ב' 6, 12), בדיוק כפי שאמר שאול השליח, " אם מדברים בלשון, ידברו שנים או שלושה, לא יותר; זה אחר זה ידברו ואחד יפרש. אך אם אין מפרש, יחרישו בקהילה וידברו לעצמם ולאלוהים" (הראשונה אל הקורינתים י"ד 28-27), וכן גם בפסוק 33, “שהרי אלוהים אינו אלוהי מהומה אלא אלוהי השלום. כנהוג בכל קהילות הקדושים”.
אלוהים בהחלט יכול להעניק לאדם את מתנת הדיבור בלשונות במטרה לסייע בידו לתקשר עם אדם שדובר שפה אחרת. רוח הקודש הוא שמחליט כיצד יחלק את מתנות הרוח (הראשונה אל הקורינתים י"ב 11). אתה יכול לדמיין לעצמך עד כמה פעילותם של מבשרים שיוצאים בשליחות הבשורה לארצות נידחות היתה קלה יותר לו לא היו צריכים ללמוד לדבר בשפת המקום אליו אלוהים שלח אותם להביא את דברו? אבל נדמה שלא כך אלוהים פועל. נראה שלשונות לא מופיעות כיום באותה הצורה בה הן הופיעו בברית החדשה, למרות שהן בהחלט יכולות להוות כלי עזר מדהים. רוב המאמינים שמצהירים שהם מדברים בלשונות אינם עושים שימוש במתנת הלשונות בהתאם לנאמר בפסוקים שהובאו לעיל. עובדה זו מובילה אותנו להסיק שמתנת הדיבור בלשונות חדלה מלהתקיים, או שהיא פחות שכיחה במסגרת תכניתו של אלוהים עבור הקהילה בימינו כפי שהיתה בימי השליחים.
אלה שמאמינים במתנת הלשונות "כלשון תפילה" לחיזוק אמונתם האישית, מבססים את תפיסתם על הנאמר באגרת הראשונה אל הקורינתים י"ד 4 ו-28, “המדבר בלשון בונה את עצמו; המתנבא בונה את הקהילה”. לאורך פרק י"ד, שאול מדגיש את החשיבות בפירוש הלשונות (תרגום), ראה פסוקים 12-5. מה ששאול אומר בפסוק 4 הוא, “אם אתה מדבר בלשונות ללא פירוש, כל מה שאתה עושה הוא לבנות את אמונתך שלך. אם אתה מדבר בלשונות, וודא שהן מפורשות וכך תבנה ותחזק את כולם, לא רק את עצמך”. אנחנו לא מוצאים בשום מקום בברית החדשה הוראות ספציפיות על "תפילה בלשונות”. הברית החדשה לא מזכירה "תפילה בלשונות" ואינה מספקת תיאור ספציפי כלשהו של אדם ש"מתפלל בלשונות”. יתרה מכך, אם "תפילה בלשונות" נועדה לחיזוק אמונתו האישית של המתפלל, האם זה הוגן עבור אלה שאין להם את מתנת הדיבור בלשונות שכתוצאה מכך אינם יכולים לחזק את עצמם? בראשונה אל הקורינתים י"ב 30-29 נאמר בבירור שזו מתנה רוחנית שלא כולם נחונו בה.
English
מהי מתנת הדיבור בלשונות? האם היא תקפה גם בימינו?
